if(!f._fbq)f._fbq=n;n.push=n;n.loaded=!0;n.version='2.0'; n.queue=[];t=b.createElement(e);t.async=!0; t.src=v;s=b.getElementsByTagName(e)[0]; s.parentNode.insertBefore(t,s)}(window, document,'script', 'https://connect.facebook.net/en_US/fbevents.js'); fbq('init', '551470155018758'); fbq('track', 'PageView');

בלוג הצילום של ענת

על צילום אנשים, על משפחה, הורות, והגיגים...

יום רביעי, 28 באוגוסט 2019

סיפור קטן על בוק בת מצווה ועל הקשר בין אמהות לבנות

היום אני אשתף בסיפור שקרה כבר לפני זמן מה.

מיד כשהוא קרה כתבתי לעצמי אותו ב "note to self", וידעתי שאחזור אליו מתישהו כדי לגעת בכמה סוגיות
שהוא נגע בהן אצלי... היה לי חשוב לא לכתוב את זה בספונטניות, אלא מתוך פרספקטיבה של זמן.

והנה אספר אותו כאן - ואשמח לשמוע מה הוא עורר אתכם/ן לחשוב, כהורים, ואם יש לכם בנות בגיל העשרה - 
עוד יותר מסקרן אותי לשמוע.

גילוי נאות: התמונות שבחרתי לתבל בהן את הפוסט של היום בכלל לא קשורות לסיפור הספציפי
ואני גם מסבירה בהמשך למה.
אז עכשיו - לעצם העניין:

~~~~~~

היא התקשרה אליי, הציגה את עצמה, וסיפרה שהבת שלה חוגגת השנה בת מצווה. 
והיא רוצה להתעניין בצילומי בוק בת מצווה - מה, למה, כמה. 

כדרכי, התחלתי קצת לשאול אותה שאלות. 
היה לי חשוב לשמוע קצת על הבת שלה, על הדברים שמייחדים אותה, על מה שהיא נהנית לעשות, 
על הקשר שלה עם שאר בני המשפחה, מה היא מצפה מהצילומים ועוד. 

"היא ילדה שאוהבת דברים פשוטים", היא אמרה לי, "שונאת חצאיות ושמלות, לא כל כך אוהבת להתלבש יפה. 
אין סיכוי שתצליחי להלביש אותה בבגדים מיוחדים לצילומים, אלא רק הג'ינסים הקצרים שלה וחולצות בייסיק. 
ומזר פרחים לראש את גם יכולה לשכוח", היא הוסיפה. 
ועוד המשיכה וסיפרה, שבתה אפילו "לא לגמרי סגורה על איזה סוג צילומים היא רוצה לבוק, ועל הלוקיישן. 
וחוץ מזה - העיקר שלא יהיה שום דבר שהוא "קיטש"..."

"קיטש" זה לחלשים. אני אוהבת תמונות נקיות ואותנטיות


אז ראשית, בעניין ה"קיטש", הרגעתי אותה שאין לה מה לדאוג, כי זה לא הסגנון שלי.
אני תמיד משתדלת שהצילומים שלי יהיו מאוד נקיים ומאוד אותנטיים.
אבל ציינתי, שאני כן אוהבת לשלב קצת משחקי ילדות - אם זה בלונים, בועות סבון, ועוד. 
כך זה מאפשר לנו לציין באופן סמלי את התקופה שהיא "רשמית" משאירה מאחוריה. 
ואז היא אמרה לי "לא לא, בועות סבון, זה ממש מיותר..."

ההתנגדות הנחרצת הזו עוררה מיד בליל של שאלות אצלי בראש, אבל בעיקר פתאום התחלתי לתהות, 
אם הבת שלה בכלל מעוניינת בצילומים, או שזו היא שדוחפת לכך. (ואת העמדה של מי מבין שתיהן היא מייצגת).

ובקול הצעתי: "בואי נלך רגע אחד אחורה... ; 
בשום ספר לא כתוב שילדה חייבת לעשות צילומי בוק לבת המצווה."

יכול להיות", שאלתי בעדינות, "שאת מניחה שהיא רוצה או שאולי את רוצה בשבילה, 
אבל לא ממש דיברתן על זה?"

מהשקט המהוסס שנשמע בצד השני של השיחה, 
יכולתי ממש לדמיין אותה כאילו עד אותו רגע היא דהרה בהתלהבות על סוס באיזה אחו, 
ופתאום כאילו הדהירה נעצרה בבת אחת. 
השאלה שלי גרמה לה לעצור ולחשוב. "פתאום", חשבתי לעצמי, "היא שואלת את עצמה: מה באמת הבת שלה רוצה?"

ומאותו רגע כל השיחה שלנו השתנתה. 

הרגשתי איך משהו טיפה הופך רגוע יותר, פחות מודאג, פחות לחוץ, יותר פתוח לשיח. 
אז דבר ראשון, הזמנתי אותה לצרף גם את הילדה לשיחה. 
הועברתי לספיקר, ועכשיו כבר יכולתי לשאול את שתיהן שאלות. 
והיה ממש מרתק (מבחינתי) לגלות, איך על לא מעט מהדברים הן פשוט ענו תשובות הפוכות. 

ופתאום, גם לאמא הזו התברר, שאולי ההנחות שלה לגבי הרצונות של הבת שלה הן דווקא לא לגמרי מדוייקות. 
למשל, גילינו, שהילדה לא תתנגד למדוד איזו שמלה או שתיים שאביא לצילומים. 
גילינו שדווקא נראה לה מגניב לענוד זר פרחים טריים על הראש, למרות שאמא שלה מראש חשבה שזה לא רלוונטי. 
גילינו שלא איכפת לה קצת לחזור למשחקי ילדות, ושקצת בועות סבון, אפילו "יכול להיות סבבה". 
בקיצור, הילדה ממש זורמת, ומוכנה להתמסר לתהליך, לשחק ולהנות.

"בועות סבון? ברור, סבבה!"


[ופה אני מוסיפה בפרספקטיבה של היום, שזו לא הפעם הראשונה שגיליתי אמהות שמתארות לי את הבנות שלהן
בצורה מסויימת, ומניחות דברים מסויימים לגבי העדפות ואהבות שלהן, ובפועל אני מגלה שזה לגמרי הפוך.
פרקטית, כצלמת, זה לימד אותי תמיד לראיין גם את ילדת הבת-מצווה טרום הצילומים. 
אבל כאמא, וכאתנרופולוגית חובבת, זה ממש מעורר אצלי המון סקרנות על הקשר בין הורים וילדים, 
ואולי על העובדה שהורים לפעמים שופטים את הילדים שלהם דרך חריץ מאוד צר בראייה שלהם.
סתם כאנקדוטה, כאמא, למדתי כבר, שאיך שאני מכירה את הילדים שלי, זה ממש שונה מאיך שאנשים אחרים בחייהם
מכירים אותם ותופסים אותם].

בכל אופן, באותה נקודה בשיחה, הצעתי, כמו שאני נוהגת תמיד, שנשלב גם כמה צילומי משפחה בתחילת הצילומים,
כולל תמונות של הילדה עם האחים שלה, וגם תמונות שלה עם אמא לבד.
הילדה ממש אהבה את הרעיון.
אבל אמא שלה מיד אמרה: "אבל אני שונאת להצטלם, ואני אף פעם לא יוצאת טוב בתמונות". 

מיד חשבתי לעצמי, "מה הילדה שלה שמעה עכשיו במשפט הזה"?

אבל במקביל, גם הכל בבת אחת התבהר לי, או במילים אחרות, יצא המרצע מן השק;
פתאום הבנתי שכל מה שניהל את השיחה בינינו עד אותה נקודה היה, בעצם, החשש של האמא מצילומים. 

אז קודם כל, הבטחתי לה כמה דברים: 

הראשון - שבמקרה הכי גרוע, אם היא לא תאהב את התמונות, היא תמיד יכולה לא להציג אותן בשום מקום.
דבר שני - שכשהיא מצטלמת עם הבת שלה, היא קודם כל הופכת להיות קיימת בתמונות, (על זה יש לי תורה שלמה),
 והיא יוצרת גם חוויה וגם מזכרת מרגשת לא רק עבור עצמה, אלא בעיקר עבור הילדה שלה לשנים לבוא.
והדבר השלישי הוא, שאני באה עם הרבה נסיון ואהבה לעיסוק שלי, 
ואני דואגת ששתיהן תיראנה הכי טוב שאפשר בתמונות שלהן. 
ולכן אני מרגישה נוח לנחש, שהיא בכל זאת תמצא שם כמה תמונות שהיא תאהב.

צילומי בוק בת מצווה זו גם הזדמנות כייפית לכמה תמונות עם אמא

בסוף - הן בחרו בי, ועשינו צילומים אי שם, בסשן כייפי ממש, והם כללו גם צילומי משפחה - ואפילו כמה צילומים עם אמא - 
שכל בני המשפחה אהבו ממש, רק שלא נתנו אישור לפרסם אותן.

אבל למה בכל זאת אני מספרת לכם את זה, למרות שאני לא יכולה לשתף את התמונות שלהם?

כי מוסר ההשכל (שלי לפחות) הוא: שהבנתי - שוב - כמה חשוב המסר שאנחנו מעבירות לילדות שלנו. 
וכמה חשוב שאנחנו נהיה טובות לעצמנו, כדי שנוכל להעצים את הילדות שלנו, 
וכדי שהן - כשיגיע תורן - תוכלנה לעשות את אותו הדבר למען הילדים והילדות שלהן.
ועוד זה הדגיש עבורי את העובדה שהילדים שלנו הם אנשים נפרדים מאיתנו, עם העדפות אחרות,
ואנחנו לא יכולים "לשים להם בפה" את מה שאנחנו חושבים שהם חושבים ומרגישים. עדיף לשאול אותם ;-)...

ואחרון חביב - נכון, זו עבודה קשה, וזה לא פשוט לחיות במודעות הורית מתמדת - וגם לא ריאלי לצפות שנצליח כל הזמן,
אבל כשמצליחים - זה לא פחות מ-נהדר. עבור כל הנוגעים בדבר.


אולי היא תפתיע אותך ותבחר לנסות אחת מהשמלות הרומנטיות שאני מביאה, גם אם היא לא בעלת ארון שמלות משלה...
(למצולמת אין קשר לכתבה)

עד כאן הגיגים להפעם.
כמו תמיד, אשמח לתגובות, ומבטיחה לענות לכל אחד...

👀
ואם בא לכם לקרוא עוד על בוק הבת מצווה אצלי - פשוט תיכנסו לקישור





יום שישי, 9 באוגוסט 2019

מיומנה של צלמת תדמית...

יומני היקר, אין לך מושג כמה זה מתסכל (לפעמים) להיות צלמת תדמית.
קצת סבלנות, ובסוף תבין למה.


זה מתחיל בשבועות של הכנה שיווקית, תכנון יצירתי, דיוק אפיון והגדרת תוצרים
שמתנקזים בסופו של תהליך אינטנסיבי 
לסשן של יום צילומים אחד ויחיד
שחייב להיות מדויק, קולע ומתוכנן כהלכה – 
בייחוד אם הוא משלב אנשים נוספים שהוזמנו במיוחד ליצירת חלק מהסצנות.

בדרך כלל ביום צילומים כזה, הצוות (שזה אומר לרוב: צלמת, אשת איפור ושיער וסטייליסטית) 
כבר ב-5:00 בבוקר על הרגליים
(אם כי יש לקוות שהטאלנט - שזה השם המקצועי בענף האיפור וצילומי האופנה לדוגמנית עצמה - 
עודנה ישנה את שנת היופי שלה
אחרי הכל, היא צריכה להיראות רעננה בצילומים 😊 (

אני קמה, מתארגנת
מסיימת לארוז ציוד
מוודאת בצ'ק ליסט
עוברת שוב על המצגת המפורטת שהכנתי כהכנה לסשן
עם פירוט הלו"ז, הבגדים, התמונות והמיקומים
רואה שלא שכחתי כלום
מעמיסה את האוטו 
(בכל הסטודיו בערך, אבל בעיקר הרבה ציוד תאורה)
ונוסעת ללוקיישן.


כך היה גם בבוקר הסשן של Hadas Wilf.
הדס היא מאמנת אישית ועסקית, מאמנת NLP, מרצה, 
מנחת סדנאות ומרחבי עבודהבונה תוכניות ליווי וקורסי הדרכה,
אשת אשכולות, מרתוניסטית, עסוקה, פעילה, וצלחתה תמיד מלאה. 
אה, והיא מהממת. מבפנים ומבחוץ.


תמונה מתוך הפוסט של הדס שמודיע על האתר החדש. צילום: ענת גבע-שרון



אז אחרי דחיות מרובות של משימת הצילומים,
שכבר היתה על הפרק – ובשיח בינינו – חודשים,

(עד שהיא אפילו חלמה עליה והבינה שאי אפשר לדחות יותר)
נמצא התאריך המתאים,
ובוצעו כל ההכנות מכל הכיוונים.

היה יום צילומים מושלם
אנרגיה נשית במיטבה.
עם Sigal Haims המקצוענית (הצמודה שלי) בתחום האיפור והשיער,
ועם Amira Shahaf   .שרק הכרנו ומיד הקלקנו - על הסטיילינג המדויק - 

הספקנו את כל מה שתכננו (ויותר),
עברנו בין שלושה (!!) לוקיישנים שונים,
(באחד מהם אפילו פעמיים)
פגשנו בזמן (!) את כל המשתתפות הנוספות בצילומים,
ויצרנו את כל הסטים המתוכננים,
עם תמונות שיצאו יותר טוב ממה שיכולתי לקוות לו.

ועכשיו הפאנץ' -
אז אם הכל כל כך מושלם,
למה זה בכ"ז יכול להיות מתסכל?

כי גם אחרי שנרשמה הצלחה ביום הצילומים עצמו,
וגם אחרי שגם הלקוחה – ואפילו אני – 
היינו מרוצות מהתמונות,
וגם אחרי שעמדתי במועד סיום הכנת התמונות כפי שתכננתי,
עדיין אני לא יכולה להוציא אותן לעולם ולספר לכם עליהן – 
עד שהלקוחה "תשחרר" את הניצנים הראשונים (לפחות)...

נכון, שזה לא כתוב בשום הסכם,
וזה אפילו לא נאמר בשום שיחה,
אבל בעיניי זה סוג של אתיקה מקצועית;

אני לא אשתמש בתמונות תדמית שיצרתי במיוחד עבור לקוח/ה,
- גם אם אני הכי גאה בהן בעולם,
וגם אם אני לא יכולה לחכות להוסיפן לתיק העבודות שלי -
אלא רק אחרי שהן יעלו כראוי "לאוויר",
וישובצו לתוך השימושים המקוריים שתוכננו להן.
(גם התמונות שבפוסט הזה, הן רק כאלה שהיא כבר שיתפה).

ובמקרה של הדס,
התמונות נועדו בראש וראשונה לעטר 
את האתר החדש שהיא כבר עמלה עליו חודשים.
וחוץ מהן – יצרנו כזה בנק תמונות מגוון, שהיא תוכל
גם להנות מתמונות רבות נוספות
לשימושים השיווקיים האחרים שלה.

אז התסכול, אם תרצה, יומן יקר,
הוא בעצם "דחיית הסיפוקים".
נכון, כבר הייתי אמורה לעבור את השלב הזה בגיל 3 (?!)
(איפה פרויד כשצריך אותו ?)
אבל כשאת יוצרת משהו
שאת כל כך גאה בו,
ועמלת עליו כל כך הרבה,
את מתה לצעוק את זה,
בשניה שחבלי הלידה שלו מסתיימים.

אז חיכיתי.

והנה, השבוע, התרגשתי לקבל מהדס הודעה,
שהאתר החדש שלה סוף סוף עלה.

צילומי תדמית בלוקיישן של הלקוחה בשעת "הזהב" | צילום: ענת גבע-שרון                     


אז קודם כל – אני מזמינה אתכם לראות אותו,
כי גם הוא לא מושלם, כפי שהיא ציינה בפוסט המיוחד,
הוא ממש שלם.
והוא מעניין.
והיא מציעה בו המון דברים טובים.
אז פשוט לכו להציץ.

ועל הדרך, תוכלו לראות חלק קטן
מהתמונות שצילמנו ביום צילומי התדמית שלה.

ואיזה כייף שהיא בחרה בי💜

#צילומי_תדמית
#סיפורים_של_לקוחות
#ההצלחות_שלי
#מאחורי_הקלעים
#מיומנה_של_צלמת_תדמית